שיתוף פעולה עם הוצאת הקיבוץ המאוחד

מזה שנים רבות, הוצאת הקיבוץ המאוחד והוצאת טל-מאי תופסות את ספרות הנוער כבעלת ערך משמעותי במו"לות. לרוב נוטים להתמקד בחשיבות של ספרי ילדים להתפתחות הרגשית והקוגנטיבית, ובספרי ראשית קריאה כגורמים מכריעים באוריינות ופיתוח שפה. ספרות הנוער, לעומת זאת, זוכה להתייחסות של ממש רק בזכות להיטים רבי-מכר עולמיים, המפנים זרקור לפוטנציאל המסחרי של התחום.

אך ספרות הנוער היא למעשה התחום המאתגר והמרתק ביותר במו"לות לקוראות וקוראים צעירות וצעירים. בתקופה המשמעותית הזו בחיי בנות ובני נוער, במיוחד בעידן שבו חל פיחות קריאה בגילאי העשרה, ספרות נוער איכותית, רגישה, אמיצה ומגוונת, יכולה לספק הבנה עמוקה של החיים הבוגרים, של השינויים הדרמטיים של גיל ההתבגרות, של המתח בין העצמי והסביבה ושל פענוח הרגשות הסוערים בנפש הצעירה.

ספר הוא מקום בטוח. אנחנו נכנסים לתוך סיפור ויכולים בתוכו ודרכו לחוות את התחושות והמצבים הקיצוניים ביותר - המפחידים, המרגשים, מעוררי התהייה וההשראה. ספרות נוער מוצלחת מוצאת איזון נכון בין עלילה וסגנון המדברים אל הנוער בישירות ובתחכום, ובין עמדה פואטית המגרה הן את הדמיון, הן את מוסכמות החברה. השילוב הזה מעודד את הנוער להטיל ספק, לשאול שאלות חשובות, להרגיש שיש מי שמבינים לליבן.ם, לחוש שייכות.

שיתוף הפעולה בין הקיבוץ המאוחד וטל-מאי נולד מתוך הרצון לגרום לנוער בישראל להרגיש שייך. להוכיח שלהוצאות לאור אכפת מהקהל הצעיר, שהן קשובות לו ונחושות לספק לו ספרות ברמה הגבוהה ביותר. בין אם מדובר בספרי מקור של סופרות וסופרים מצוינים, המעשירים מדף הספרות המקומית ביצירות איכותיות; או בספרות מרחבי העולם המציגה מגוון סגנונות כתיבה ועלילות מותחות ומרגשות – הדגש תמיד מושם על חוויה משמעותית, בלתי נשכחת ממש, שהיא גם מעצבת תודעה וגם מהנה לקריאה.

בשנים האחרונות ראו אור בהוצאות הקיבוץ המאוחד וטל-מאי כמה מהספרים המעניינים והאהובים ביותר לנוער: המלחמה שהצילה את חיי מאת קימברלי ברובייקר ברדלי, ארי ודנטה מגלים את סודות היקום מאת בנג'מין אלירה סאיינז, וניל מאת בתאל ביאו, דברים שקורים בשומקום מאת מיכל פיטובסקי, בית הספר לטוב ולרע מאת סומן צ'יינני, ועוד. שיתוף הפעולה החדש הוא המשך מתבקש של העשייה הענפה בתחום, שיניב ספרות מרעננת ומלהיבה, המהווה אלטרנטיבה אמיתית לשלל הגירויים של המקיפים את הנוער כיום.

הספר הראשון שרואה אור בהוצאה משותפת הוא מה הסיפור שלך, מילי מאוס? ספרה של לי עברון, והוא רואה אור בסדרת פרא - ספרות מקור עכשווית.

לי עברון מספרת על כתיבה, ספרים אהובים והקשר בין דמויות וחלומות

מה שקורה עם דמויות הוא מעניין ודומה למה שקורה לפעמים בחלומות. מצד אחד, יש דמויות שמתפצלות: קודם כול אני, כי הדמויות שאני כותבת, רובן ככולן חלקים ממני; אבל גם אנשים בחיי שנתנו השראה לדמויות מתפצלים לעיתים. למשל, גיליתי שגם בהעולם שמתחת לשטיח וגם במה הסיפור שלך, מילי מאוס? דמות האם התפצלה אצלי לשני חלקים: בהעולם שמתחת לשטיח ישנה האֵם, שעסוקה בעניינים מעשיים ובטיפול בילדים, ומנגד ישנה דודה מארי האינטלקטואלית, שמתייחסת ליעל, גיבורת הספר, כמו אל מבוגרת ואפשר לדבר איתה לעומק על כל נושא. גם במילי ישנה עמליה, אימה של מילי, שמתעניינת בבגדים, איפור ודיאטות, שמשעממים את מילי, ומצד שני ישנה ז'קלין חייט הצרפתייה, בת הזוג של אביה, שמילי אוהבת לשפוך בפניה את ליבה ולדבר איתה על נושאים שמרתקים אותה. נדמה לי שזה קורה משום שאימא שלי, עדנה עברון, הייתה אישה מורכבת ומלאת סתירות שהאישיות שלה כללה את כל ההיבטים האלה, ועוד.

מצד שני, ישנה גם תופעה הפוכה: דמויות "דחוסות", שכמה השפעות שונות משמשות בהן בערבוביה. לפעמים אני כותבת דמות ורק בדיעבד מבינה שיש בה משהו ממישהו שהכרתי בתקופה א' ומחברה שהייתה לי בתקופה ב', ומעוד שכנה שחשבתי ששכחתי.
עוד תופעה, שמסקרן אותי אם קיימת גם אצל כותבים אחרים, היא דמויות שמופיעות במפתיע. כשהסיפור פחות או יותר מתוכנן אצלי בראש ואני יודעת מי הדמויות, פתאום מופיעה עוד דמות, לפעמים כדי לסתום חור או לשרת צורך נרטיבי, להדגיש משהו לגבי הדמויות הראשיות, המתוכננות – אבל פתאום הדמות הזאת מקבלת חיים משלה ומתחילה לעניין אותי לא פחות, ואולי אפילו יותר, מהדמויות האחרות. ב"מילי" זה קרה לי עם אלינור.

השאלון המלא באתר של הוצאת הקיבוץ המאוחד

גלגוליה של ביצה / מאירה פירון על תרגום הספר "המפטי דמפטי" מאת ו"ו דנסלו

מעניין לעקוב אחרי גלגוליה של דמות ספרותית, שתחילתה בשיר ילדים קצר וסופה בסיפור מתחילת המאה ה-20 שמתורגם כאן לראשונה לעברית. איך קרה שהמפטי דמפטי, שנכתבו עליו ארבע שורות בלבד בסוף המאה ה-18, הצית את דמיונם של סופרי ילדים חשובים גם במאות הבאות? לדעתי, התעלומה שבדמותו היא סוד הצלחתו. מיהו המפטי דמפטי? למה הוא תמיד מתעקש לשבת על חומה? מה הסיפור שלו? כל סופר סיפק את הפרשנות שלו, והתוצאה מרתקת.

 

 

המפטי דמפטי, הביצה החידתית, הופיע לראשונה בסוף המאה ה-18 בשיר ילדים אנגלי. השיר התפרסם, בין השאר, באסופת Nursery Ryhmes, אמא אווזה:

 

הַמְפְּטִי דַּמְפְּטִי יָשַׁב עַל חוֹמָה,

מִשָּׁם הוּא נָפַל נְפִילָה אֲיֻמָּה;

וְכָל הָאֲנָשִׁים וְהַסּוּסִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ

לֹא הִצְלִיחוּ לְתַקְּנוֹ, אֲפִלּוּ לֹא בְּעֵרֶךְ.

 

המפטי דמפטי עושה מעשה שטות. למרות שהוא ביצה שבירה הוא יושב על חומה, וחוסר האחריות שלו מביא עליו את סופו המר והמיותר. מה המניע שלו? מאיפה הוא הגיע? איננו יודעים.

 

בספרו של לואיס קרול, מבעד למראה: ומה שאליס מצאה שם (1871), אליס פוגשת את המפטי דמפטי, שכצפוי יושב על חומה גבוהה. זהו החלק המפורסם והמצוטט ביותר בדיאלוג המשעשע ומעורר המחשבה בין השניים:

"כשאני בוחר מילה," אמר המפטי דמפטי בנימה ביקורתית, "המשמעות שלה היא המשמעות המדויקת שאני מייחס לה – לא פחות ולא יותר."

"השאלה היא," אמרה אליס, "אם אתה יכול להעניק למילים כל כך הרבה משמעויות שונות."

"השאלה היא," אמר המפטי דמפטי, "מי הוא האדון – זה הכול."

 

בפרק הזה המפטי דמפטי מתגלה כאינטלקטואל שמלהטט במילים, שנון, יהיר ומתנשא, וגם, כמובן, מנותק ושאנן, גבוה במגדל השן שלו.

 

בשנת 1897, סופר אמריקאי צעיר, ל' פרנק באום (שב-1900 התפרסם בזכות סדרת הקוסם מארץ עוץ בליווי איוריו של ו"ו דנסלו) כתב על הדמות הידועה סיפור קצר בספרו הראשון אמא אווזה בפרוזה.

המפטי דמפטי שלו היה בנה של תרנגולת מנוקדת (אולי זאת הסיבה שהוא מנוקד בספר הזה). הוא נפל מהקן, החליט לראות משהו מהעולם הגדול לפני שיחזור הביתה, והגיע לחצר המלך. שם פגש בנסיכה. כל הדרך הוא הקפיד להיזהר, אבל ממש לפני שהחליט לחזור לקן ביקש מהנסיכה שתושיב אותו על החומה - וזאת כידוע, טעות חמורה. המפטי נפל והתרסק, אבל מותו לא היה לשווא, כי הנסיכה נתנה את סיפורו "המפטי דמפטי ישב על חומה" לנסיך שמצא חן בעיניה. אביה המלך הבטיח לתת את ידה של בתו למי שיחוד לו חידה שהוא לא יצליח לפתור. הנסיך הציג לפניו את סיפורו של המפטי דמפטי, והאב לא ידע כמובן את התשובה שכולנו יודעים: המפטי דמפטי היה למעשה ביצה.

 

סביר להניח שהקשר בין המאייר ו"ו דנסלו לבין ל' פרנק באום הוא שעורר את ההשראה לספר שלפניכם, שנכתב בשנת 1903. אם מתוך כבוד לקודמיו או מתוך רצון ליצור דמות חדשה, גיבורו של דנסלו הוא למעשה בנו של המפטי דמפטי המקורי. הבן הזה שונה בתכלית מאביו: הוא זהיר, מפוכח, צנוע, ומוכן לשמוע את דעתם של הסובבים אותו. הוא יודע שעל מנת לשרוד בעולם עליו להקשיח את עצמו. דנסלו, כמו באום, העניק משמעות ייחודית לחייה ואופיה של הביצה המואנשת. ואכן, אחרי שהמפטי מתבגר ומקשיח, הוא מפגין אדיבות, נדיבות וטוב לב. הוא לא נשבר ולא מתרסק:

 

"בְּכָל אֲשֶׁר הָלַךְ, בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ בַּגֶּשֶׁם, מֵעוֹלָם לֹא שָׁכַח לָשִׁיר בְּשִׁבְחֵיהֶן שֶׁל הַתַּרְנְגֹלֶת הַשְּׁחֹרָה הַחֲכָמָה וְאֵשֶׁת הָאִכָּר הָאֲדִיבָה וְהַטּוֹבָה, שֶׁאִפְשְׁרוּ לוֹ לְהַתְחִיל אֶת חַיָּיו, קָשֶׁה וּמוּגָן מִפְּנֵי כְּאֵב, עִם לֵב גָּדוֹל בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן, עַל מְנַת לְעוֹדֵד וּלְנַחֵם אֲחֵרִים."

הפלא של פלאסוס

כל ספריה של נורית זרחי הם חגיגה של שפה, נקודת מבט ילדית ופילוסופיית חיים עמוקה. היא ניחנה ביכולת מופלאה לנסח את המקומות הרגשיים העמוקים ביותר של ילדים בצורה פיוטית, מלאת דמיון, משחקית ומלהיבה. וכך היא עושה גם בספר החדש שלה, שיש לנו הכבוד להוציא לאור, פלאסוס. את הספר איירה האמנית המצליחה זויה צ'רקסקי נאדי, והשתיים יצרו יחדיו ספר מרהיב מאין כמוהו אז מה הופך את פלאסוס ליצירה פלאית? בראש ובראשונה זו הכנות שבה דוברים הילד וסוס הפלא שהוא פוגש. כל אחד מהם מנסה למצוא את מה שמתאים לו, ושוב ושוב, כמו שקורה עם ילדים וילדות, הם משנים את דעתם, מתנסים אך ממשיכים הלאה, חווים את החיים דרך אפיזודות מתחלפות. הצורך האנושי בשייכות, במשמעות, באינדיבידואליזם בא לידי ביטוי בצורה ילדית מלאת הומור, דרמה והרפתקה תזזיתית, המעניקה לספר כוח סיפורי, ולילדות ולילדים - חוויה של הזדהות והעצמה אמיתית איוריה של זויה ליצירה הם מלאכת אמנית מהשורה הראשונה, שהיא גם שיר הלל למקום בו אנו חיים וחיות, ויש בהם שילוב מסחרר של ריאליזם ופנטזיה; דמויות שעיצובן נפלא וסצנות קולנועיות ממש המקנות לספר מימד אפי ומרגש. כך נוצרת סינרגיה יפהפייה בין הטקסט המתוחכם אך הנגיש לבין האיורים המרהיבים והמהנים